• Implicit Gaming

על התמכרות לגיימינג ותשוקה למשחקי וידאו

מאת: עמית בשארי פורסם במקור בesports Israel on Facebook

איור: Yagel Jäger Grozinger


אמרו לכם שאתם מכורים לגיימינג? חושבים שאתם מכירים מכור למשחקי וידאו? - הכתבה הזו בשבילכם.

לפני מספר שנים אירגון הפסיכיאטרים האמריקאי (APA) טבע את המונח "גיימינג כפייתי" במדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM 5).אני רוצה לבקש מכם בקשה לפני שאסביר את המורכבת בהגדרה זו - הורידו את המגננות. בנימה אישית, בכל פעם שאני שומע משפט שמציג את עולם הגיימינג כ"רע ומסוכן", ובמיוחד כאשר המשפט יצא מפיו של אדם שלא שיחק משחק וידאו אחד בחייו - אני מאבד מהמוטיבציה להקשיב. אני מתחייב בפניכם שזהו לא המקרה בכתבה זו, המטרה שלי גלויה; הצגת המורכבות בעולם הגיימינג לצד המורכבות בטענות מהעולם האקדמי. בואו נתחיל.

חוויה כפייתית, כדוגמת התמכרות, זכורה לאילו שהתגברו עליה כשלילית, מדובר בתחושת חוסר אונים, בריחה מהמציאות המלווה בשקרים לקרובי משפחה וחוסר יכולת להפסיק את השימוש במושא ההתמכרות. מכיוון שקיימות עדויות לכך שמשחקי וידאו הם מושא ההתמכרות אצל מספר בני אדם בלתי מבוטל, ושהתפקוד המוחי של מכורים למשחקי וידאו ומכורים להימורים נמצא דומה תחת סריקות fMRI - אומר זאת בבירור: לדעתי נכון לחקור לעומק כיצד ניתן לעזור לאותם אנשים. אחת הדרכים לעודד מחקר בתחום היא הגדרתה כהתמכרות במדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM). בדרך זו יוכלו מכורים למשחקי וידאו לזכות בתמיכה מקצועית שתואמת את סוג ההתמכרות ממנה הם מנסים להיגמל.

תחילה אסביר מה ההגדרה הזו לא אומרת: משחקי מחשב לא הופכים אנשים למכורים. ההנחה היא שלאנשים מסויימים נטיה להתמכרות, אם בשל נטיה גנטית, נסיבות סביבתיות או השילוב בינהן. אותם אנשים עשויים לממש את נטיתם בין היתר באמצעות משחקי וידאו. חשוב לציין כי לא כל מי שמשחק כמה שעות ביום מוגדר כ"מכור", על מנת לאבחן אדם כמכור נדרש איבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי ועמידה בלפחות חמישה מהקריטריונים הבאים, למשך שנה לפחות: (-) חשיבה בלתי פוסקת על משחקי וידאו. (-) חרדה ועצבות בהיעדר משחקי וידאו. (-) צורך מתגבר בהשקעת שעות רבות יותר על מנת לספק את הדחף לשחק. (-) חוסר יכולת להפחית את זמן המשחק (גם כאשר רוצים לשחק פחות). (-) ויתור על פעולות שבעבר היו מהנות בשל העיסוק במשחק. (-) המשכת המשחק על אף בעיות בחיים האישיים. (-) שקרים לבני משפחה בנוגע לכמות שעות המשחק. (-) שימוש במשחק על מנת להקל על מצבי רוח שליליים כגון אשמה או חוסר תקווה. (-) סיכון לאבד עבודה או מערכת יחסים בשל משחק הוידאו.

החוקרים העוסקים במלאכה בוחנים בכובד ראש את החוויה האנושית שעולם הגיימינג מציע, ומבצעים אבחנה בין תשוקה למשחקי וידאו ובין התמכרות. אז אנא מכם, נסו להימנע מנפילה בפח לכותרות כמו "אירגון הפסיכולוגים האמריקאי הגדיר גיימינג כמחלת נפש", אותו האירגון זיהה שאין ביכולותו לספק תשובות מספקות או טיפול מותאם לאנשים שסובלים מהתמכרות מסויימת והוא פועל על מנת להרחיב ולהעמיק את הידע בנושא.ואכן בשנים האחרונות מתפרסמים מאמרים שבוחנים את רלוונטיות הקריטריונים שנקבעו ונבחנים סימטפומים נוספים על מנת לדייק את האבחנה ככל שניתן. זהו תחום מחקרי שמתפתח מתוך הבנה שיש בעולם הגיימינג רבדים שלא ניתן להמעיט בערכם, ומכאן חשוב לי להביע כבוד והערכה לכיוון אליו המחקר אודות גיימינג מתפתח.

אני עוצר כאן עם המחקרים ומשתף אתכם בדעה בה אני מחזיק בנוגע לכמות שעות משחק, כשנקודת המוצא שלי פשוטה: באף מקרה אין סיבה לפגיעה משמעותית בחיים שמחוץ לעולם הגיימינג - בין אם משחקים לכיף, מתוך רצון להיות Streamer ואפילו אם המטרה היא eSports. אני גיליתי, אחרי שנים של משחקי וידאו, שאימוני משקל גוף וקיר טיפוס גורמים לי להרגיש טוב לא פחות מ- Raid מטורף או השתתפות בטורניר League of legends. בנוסף, תיחזוק Stream או אימונים במטרה להשתתף ב eSports כרוכים בהליכה בדרך שוחקת, והמתמידים בה משלמים מחיר נפשי לא קטן. שעות ארוכות של עבודה סיזיפית בכל יום, מבלי לזכות לראות או להרגיש את ההצלחה במהלך התהליך הציבו אותי במקומות קשוחים רגשית. מצאתי שהוספת תחומי עיסוק נוספים עוזרים לי לשמור על פרופורציה ומאפשרים לי להמשיך ולהשקיע במטרה שהצבתי לעצמי. חלק חשוב באותה המידה היה ההשקעה בקשרים חברתיים ומשפחתיים, השקעה שיצרה אפקט כפול - הקשר ביננו התחזק והמחלוקות והריבים הוחלפו בעזרה הדדית ובתמיכה ברגעי משבר. במקום להסתובב בתחושה ש"הם לא מבינים אותי", אני מתהלך בתחושה שהם אולי לא יודעים מה בדיוק אני עושה, אבל הם מבינים שלא מדובר ב "רק משחק", ושהתחום מאוד חשוב לי.

נקודה נוספת שחשוב לי לשקף החוצה מתוך עולם הגיימינג היא התחושה שנוצרת אחרי שמשחקים שעות רבות למשך מספר ימים, ושהיא שונה מזו שנוצרת אחרי משחק שנמשך שעתיים גם אם משחקים כמעט בכל יום. התחושות לא מחליפות זו את זו, בדומה להבדל בתחושה שנוצרת בעקבות טיול. כך למשל, טיול שנמשך כשעתיים לא יצור את אותה התחושה שיוצר טיול שאורכו שלושה ימים - זוהי תחושה שונה לגמרי. את הטיול השנתי שלי בעולם הגיימינג ערכתי לפני כחמישה חודשים, היעד היה המשחק Mad Max (אין ספויילרים) ותוכנן להיערך ארבעה ימים, כ- 12 שעות משחק בכל יום. אירגנתי לעצמי את אותם הימים כשבועיים מראש, הכנתי את המשפחה לכך שאני כנראה לא אצא מהחדר וששום דבר רע לא קרה - אני פשוט רוצה למלא מצברים ומרגיש צורך לשחק. סיימתי את כל ההתחבויות שלי התישבתי מול המחשב ולחצתי Play. גם כחמישה חודשים אחרי, בכל פעם שאני נזכר באותם ארבעה ימים אני פשוט מוצף בכל כך הרבה רגשות מכל כך הרבה כיוונים. רצים לי בראש הדיאלוגים עם הדמויות שהכי אהבתי, זכורים לי רגעים מותחים וזכורות לי שעות נהיגה ארוכות בדיונות חול שלא נגמרות. לאחר כ-50 שעות משחק אינטנסיביות הגעתי למשימה האחרונה מצוייד בכל שיפור שהיה ניתן להשיג - היא לא איכזבה. שעה וחצי שהרגישו כמו שנייה אחת וכמו נצח. אני מאמין שכדי לחוש תחושות כמו שאני חוויתי צריך להיכנס לעומקו של המשחק, ושעתיים ביום לא מסוגלות ליצור את אותו האפקט. לא בעבורי לפחות. יש ערך מוסף באותם הטיולים לתוך לב עולם הגיימינג - אבל בדומה לטיול של מספר ימים, נדרשת היערכות מתאימה, תיאום עם הסביבה הקרובה ואי אפשרות לטייל כל שבוע - וטוב שכך. תודה שקראתם, מקווה שהצלחתי להעביר את התשוקה והמורכבות שאני חווה במשחקי וידאו ובחקר עולם הגיימינג.

מוזמנים לשתף מהחוויות שלכם, חיוביות יותר או פחות. אני מבטיח לקרוא את כולן.

שלכם, -עמית

רשימת מקורות לחלק המחקרי: https://www.psychiatry.org/patients-families/internet-gaming

https://onlinelibrary.wiley.com/doi/pdf/10.1111/adb.12154

https://ajp.psychiatryonline.org/.../appi.ajp.2016.16020224

https://www.sciencedirect.com/.../pii/S0747563208001064

https://www.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/cpb.2009.0059 וסרטון Tedx – סיפורו של מכור לשעבר למשחקי וידאו: https://www.youtube.com/watch?v=EHmC2D0_Hdg

2 views0 comments