• Implicit Gaming

גיימינג, אלימות והשחקן שבינהם - הקשר בין התנהגות אגרסיבית למשחקי וידאו

מאת: עמית בשארי

פורסם במקור בesports Israel on Facebook


שלום לכולם! אני עמית, הצטרפתי לא מזמן ככתב בעמוד ואני רוצה שנכיר קצת לפני שאשפוך עליכם את מה שרץ לי בין המח ללב. בן 28, בוגר תואר באנתרופולוגיה (חקר התרבות האנושית), חוקר גיימינג מזוית תרבותית-חברתית ומזוית פסיכולוגית-קוגניטיבית שאת הידע והניסיון לכך רכשתי בתפקידי כמנהל מעבדת פסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. אני חוקר גיימינג כבר מספר שנים מתוך רצון כפול - להבין לעומק את החוויה שלנו כגיימרים ולשתף את אילו שאינם גיימרים באותן החוויות, בשפה שיוכלו להתחבר אליה. רק עוד טיפת רשמיות בלתי נמנעת - אני גיימר כל חיי, שיחקתי מעט מהמשחקים שיש לעולם הזה להציע, וזכיתי לאמן קבוצות במשחק League of legends שזכו במקומות מכובדים בתחרויות ברומניה. הזכות הגדולה ביותר שהייתה לי היא לאמן את אחד השחקנים שהופיע ב- ESL בהופעת הבכורה שלו בחודש שעבר (Splyce Orome למי שמסוקרן).

במעבר חד - אלימות, גיימינג וסיפור אישי שאיש עוד לא שמע! כמה פעמים שמעתם על כתבה כזו או אחרת שעסקה באלימות וגיימינג? כמה ההורים ניסיתם לשכנע שלא תהפכו לגנגסטרים גם אם תשחקו GTA? כמה פעמים ניסיתם להרגיע את ההורים כשהם נכנסו לחדר בדיוק בשלב בו הדמות על המסך מבצעת מהלך סיום שכלל איברים עפים באוויר והמון דם וירטואלי? מסתבר שגם העולם המחקרי בוחן סיטואציות דומות - אומנם המאמרים עד שנת 2017 קישרו בין משחקי וידאו לאלימות, אבל החל משנת 2018 המגמה המחקרית השנתה, בעיקר בשל הטענה כי אותם המחקרים לא בדקו האם בני אדם שהשתתפו בניסוי היו אלימים יותר באופן כללי משאר האוכלוסיה. פער זה הוביל לשתי שאלות מהותיות אליהן המחקרים הישנים לא התיחסו: האם משחקי וידאו הפכו את אותם האנשים שהשתתפו במחקרים לאלימים? או האם אותם האנשים היו יותר אלימים מלכתחילה ולכן שיחקו במשחקי וידאו?

כיום המגמה המחקרית מציגה שאין קשר משמעותי בין התנהגות אלימה או אגרסיבית לבין משחקי וידאו אלימים. אבל רגע רגע! לפני שאתם קופצים מכיסא הגיימינג שלכם וצועקים "אמרנו להם!" בואו נבין יחד כמה דברים מאוד חשובים: הראשון - נמצא קשר חזק בין משחקים תחרותיים להתנהגויות אגרסיביות, למשל קטגורית ה- Espots. ובנוסף, הטענה שלא נמצא קשר בין משחקי וידאו נבחנת מחדש גם ברגעים אלו, ויש הטוענים שאומנם לא נמצא קשר אך הנתונים המספריים מציגים מגמה התנהגותית מדאיגה.

כאן אני עוצר עם המחקר ומתחיל לדבר כעמית, כמי שגדל והתעצב בין משחק למשחק. אלימות ואגרסיביות לא חייבות להיות כלפי אדם אחר, הן יכולות להיות כלפי האדם עצמו, כלומר, כלפי עצמי. כשהייתי מדורג גבוה במשחק League of legends לפני מספר שנים החלטתי לפנות לעצמי שלושה וחצי חודשים כדי להתאמן ולנסות את מזלי ולהגיע ל- LCS, "הליגה של הגדולים". אחרי כחודש וחצי של בין 12 ל- 16 שעות אימונים בכל יום, הרבה משחק ולא מעט ניתוח משחקים, הרבה ישיבה מול מסך ומעט אור שמש, היה משחק אחד שזכור לי טוב מאוד, אולי טוב מידי. הוא נגמר בהפסד. לאחר אותו ההפסד הרגשתי שאני לא שווה כלום. שאפילו הספרה אפס לא מצליחה להביע עד כמה אין בי ערך. במשך שלושה ימים ארוכים מאוד לא ראיתי טעם בכלל לקום מהמיטה. נפלתי, הלכתי לאיבוד. נשברתי לרסיסים ועד היום אני לא יודע איזה חלקים ממני המשחק החזיר חזרה ואיזה שמר לעצמו. לאחר אותם שלושה ימים שהרגישו כמו נצח, הבנתי שאם אני רציני בכוונותי להפוך לשחקן מקצועי, אני צריך לשנות את צורת החשיבה שלי. ראיתי שהמחשבות והרצונות שלי לא מחוברים למציאות, למשל רציתי לנצח 90% מהמשחקים שלי, שזו מחשבה פשוט לא מציאותית, אתם מבינים? גם שחקני League of legends מקצועיים מנצחים כ- 55% מהמשחקים שלהם, וזה המקצוע שלהם! אבל אני ציפיתי לנצח כמעט כל משחק. הם משחקים כעשר שעות ביום, לא כולל אימונים קבוצתיים, ולהם יש צוות אנליסטים ומאמן. נכון, הם מדורגים בראנק הכי גבוה (Challenger) ואם היו משחקים ברמה נמוכה יותר סביר שהיו מנצחים יותר, גג כ- 70%. כמי ששנים חי ומרגיש, חוקר ונושם את עולם הגיימינג אני מבטיח לכם שני דברים: כולנו מפסידים, ולכולנו יש רגעים בהם אנחנו Titled. באותם הרגעים שמרגיש לנו שמגיע לכל העולם להישרף - בואו נזכור שזהו אחד ממחיריו של משחק תחרותי, ושלפעמים המחשבות הלא מציאותיות שלנו, כמו לנצח 90% מהמשחקים, פוגעות בנו - אבל אנחנו לא חסרי אונים, יש לנו איך להילחם בהן בחזרה. אחרי אותם שלושה חודשים הציעו ל Orome, אותו השחקן שהופיע בחודש שעבר ב- ESL, ולי לחתום על חוזה בקבוצה שמועמדת להשתתף בטורניר שהניצחון יקרב אותנו אל עבר החלום המשותף של שנינו - להפוך לשחקנים מקצועיים. לא חתמתי על החוזה שהציעו לנו, כי בחרתי בחיים אחרים. אבל הוא כן חתם. עד היום אנחנו חברים טובים מאוד, ויש ביננו הבנה ללא מילים. כזו שרק שלוש שנים ב Bot-lane יכולה ליצור. בשבילי הוא משפחה. תודה שקראתם, מתרגש לקרוא בחזרה את כל מה שיש לכם ולכן להגיד. מבטיח לקרוא הכל.

שלכם, -עמית



 
  • Anderson& Saleem, 2010. Violent video game effects on aggression, empathy, and prosocial behavior in Eastern and Western countries: A meta-analytic review.

  • Hilgard, Engelhardt& Rouder, 2017. Overstated evidence for short-term effects of violent games on affect and behavior: A reanalysis of Anderson 2010.

  • Kepes, Bushman& Anderson, 2017. Violent video game effects remain a societal concern: Reply to Hilgard, Engelhardt, and Rouder 2017..

  • 4. Kühn& Gallinat, 2018. Does playing violent video games cause aggression? A longitudinal intervention study. Molecular psychiatry.

1 view0 comments